הידעתם שלא ניתן לחוות בו זמנית שני דברים הפוכים? למשל, אם נצחק- לא נחוש בכאב.

חיוך רצוף הנמשך 30-40 שניות משפיע על המוח ואם נעשה זאת תוך הסתכלות האחד בעיניי השני- נתחיל לצחוק..

 

אומרים שחיבוק הנמשך 8 שניות יסייע לתחזוקת גוף-נפש טובה יותר, 12 שניות כבר יאריכו לנו את החיים.

 

זו אינה קלישאה שלמחשבה יש כוח והיא אכן מובילה לרגש מסוים כמעט כשם שחווים את החוויה עצמה. כל מה שצריך לעשות הוא לשנות את הפרשנות שאנו מקנים לרגשות ולאירועים מסוימים בחיינו. לאט לאט לצרוב משהו אחר "בדיסק"..הדמיון יכול להוביל אותנו למחשבה אחרת והיא לעשייה אחרת..

 

50% אחוזים מהאופטימיות שלנו היא מולדת, % 10 נובעים מהשפעה סביבתית, % 40 הנותרים הם ברי שינוי כמו במודעות שלנו. הכל עניין של בחירה.. לפי מחקרים זקן אופטימי שמקבל את זקנתו חי 7 וחצי שנים יותר מזקן אשר מסרב לקבל זקנתו ובוחר לסבול ממנה.

מדברים על שלושה גילים: גיל כרונולוגי -לו אנו חוגגים ימי הולדת מידי שנה, גיל פסיכולוגי -המושפע ממחשבות חיוביות, גיל ביולוגי- יכול להתארך ב-15 שנים נוספות אם אורח החיים שלנו הוא נכון.

 

אהבה באמת מרפאה וחסרונה יוביל למחלות. נתחיל בלאהוב את עצמנו, כלומר לתת לעצמנו ללא תנאי ולקבל את עצמנו בהשלמה. ברגע שאני מאשר=מקבל את עצמי אני מאושר. אם אני מחליט לא לקבל אז אשפר..

 

שש תחושות שחשוב שנקנה לעצמנו כלפינו ולילדנו: תחושת שייכות, תחושת ערך, תחושה שאני רצוי, שיש לי כבוד, שאני קיים ושיש לי דימוי חיובי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם נתייחס קצת לנושאים פחות חיוביים:

 

אמונה "תפלה"?- לא באמת קיימת, כל אדם חי באמונתו ולכן אינה תפלה בעיניו. השאלה היא האם היא מתאימה לי או לא. האם אני גם בוחר באמונה זו מתוך התאמתה לי או לא.

 

מהי אשמה? אשמה זו מניפולציה לתפוס שליטה ולא להתעסק בעצמנו. פעם הבאה שאתם מאשימים מישהו, עצרו וחישבו מה זה בא ללמד אותי? למה זה בסרט שלי? הרי המקרה לא סתם קפץ לבקר אותי..צריך להיות נאמנים לעצמנו-נאמנים למקור..

 

כאב ותחושות שליליים מזהירים שאולי אנו לא במקום הנכון שלנו. אם היה אירוע מסוים שזיהינו כקצר בתקשורת בחיינו, ננסה לצאת החוצה מהאירוע ורק לצפות בו כאילו אנו סוקרים סרט של מישהו אחר, ננסה לחשוב מדוע האירוע קורה דווקא בסרט שלי? מתי בפעם האחרונה הרגשתי כך? מהי התחושה הפנימית עכשיו? למי התגובה שלי לאירוע תועיל חוץ ממני? לזהות נתיב של נתינה לעצמי וגם לזולת, להיות בעל נכונות לסלוח..לחוש תחושה פנימית של מה נכון ולא נכון ולקחת אחריות על המשך הסרט שלי..

 

בסופו של דבר, אנו חיים בעולם של מראות, כל אחד רואה באחר את עצמו. בכל משתקף הערך שלנו- אם נכבד נקבל כבוד, אם נרגיש ערכיים יעריכו אותנו. אין אנשים רעים סביבנו - יש אנשים שרע להם..ריפוי אמיתי יבוא אם נראה את החיובי והתועלת בכל דבר.

זכרו, אנו כל בזמן נמצאים בתהליך של שינוי..בכל מובן..בכל דקה..